גישה פסיכולוגית
מדוע בריונות היא מגיפה מתסכלת למרות יותר משני עשורים של מאמצים אינטנסיביים?
לדברי איזי קלמן, זה בגלל שהחברה נוקטת בגישה הלא נכונה.
בגדול, יש שתי גישות לבריונות.
האחת היא גישת אכיפת החוק.
זו הגישה שאימצו ברחבי העולם והטמיעו - באופן לא מפתיע - בחוקים נגד בריונות. זו הגישה שלא עבדה ולעולם לא יכולה לעבוד.
גישת אכיפת החוק מתייחסת לבריונות כאל פשע ומגדירה דינמיקה חברתית כמשחק גומלין של פושעים אשמים (בריונים), קורבנות חפים מפשע, ועוברי אורח המאפשרים באופן פסיבי או אקטיבי את ההצקה. פתרון-אכיפת-החוק כרוך בעידוד כל קהילת בית הספר לסרב לסבול בריונות ולעמוד לצד הקורבנות נגד בריונים. מלמדים ילדים שאם הם קורבנות, אין להם כוח לפתור את הבעיה וחייבים לדווח על בריונות לרשויות, שבידיהן הכוח לעצור אותה. חלוץ הגישה הזאת הוא פרופ' דן אולוויוס, והגישה היוותה בסיס למרבית התוכניות האחרות ולכל החוקים נגד בריונות ברחבי העולם.
אכיפת החוק נחוצה להתמודדות עם פשע - מעשים כמו גניבה, אונס, רצח והצתה. רוב מה שמכונה היום "בריונות" אינה התנהגות פלילית. אנחנו לא צריכים חוקים ומדיניות חדשים כדי להתמודד עם פשעים, שכן אלה כבר אסורים ויש מערכות מבוססות לטיפול בהם. תחום הבריונות הופיע כדי להתמודד עם הסוג הרגיל של קשיים חברתיים שכולנו נתקלים בהם מדי פעם - עלבונות, שמועות, חרם, השפלה במרחב הווירטואלי ומכות ודחיפות לא מזיקות.
התייחסות למעשים כאלה כאל פשעים שיש לחקור, לשפוט ולהעניש בעקבותם כמעט תמיד מגבירה את פעולות האיבה בין הצדדים המעורבים. כפי שכתוב בתפילת שמונה עשרה, "למלשינים אל תהי תקווה".
השניה היא גישה פסיכולוגית.
גישה מדעית ופסיכולוגית מכירה בכך שהבריונות היא פן בלתי נמנע של דינמיקה חברתית, הקיימת הן בממלכת החי והן בממלכת האדם. היא מבקשת להכשיר ילדים להשתמש במוחם כדי להבין את הדינמיקה של בריונות ולעצור אותה בעצמם. היא לא מגנה על אנשים מפני בריונים אלא מלמדת אותם איך לא להיות קורבנות. כשאנשים יודעים איך לא להיות קורבנות, אף אחד לא יכול להציק להם.
גישה עתיקת יומין
איזי קלמן דוגל בגישה הפסיכולוגית, ויש מסורת עשירה מאחוריו. פילוסופים הבינו ולימדו את הפתרון לבריונות במשך אלפי שנים. עם זאת, ייתכן שאיננו מודעים לכך מכיוון שהפילוסופים לא השתמשו במונח "בריונות".
בתחילת הקריירה שלו בבתי ספר גילה קלמן עד כמה נפוצה בעיית הבריונות. הוא הסתכל על התופעה בעיניים טיפוליות, כלומר שהוא דאג לעזור למי שמגיע לעזרה. קלמן הבין שתפקידו של המטפל אינו לשחק קצין משטרה, להגן על המטופלים שלו מפני אלה שהם תופסים כמתעללים שלהם. פעולה זו הופכת את המטופלים לחסרי אונים ותלותיים. התפקיד הטיפולי הוא הובלת מטופלים לקבל תובנה לגבי בעיותיהם כדי שיוכלו לפתור אותן בעצמם. זה ללמד אנשים איך לא להיות קורבנות. הוא גילה שהוא יכול לעשות זאת בהצלחה רבה על ידי שימוש במשחק תפקידים כדי להעביר עקרונות פסיכולוגיים בסיסיים ומיומנויות מעשיות.
המשימה של איזי
כאשר הירי הנורא בקולומביין ב-1999 הצית את המלחמה הלאומית נגד בריונות, איזי כבר צבר שני עשורים של ניסיון בסיוע לאנשים ובתי ספר להתמודד עם הבעיה. תחום הבריונות האורתודוכסי, מבוסס על אולוויוס, שהיה בעבר ענף לא ברור בפסיכולוגיה, נכנס לאור הזרקורים עם הבטחה שהוא מחזיק בפתרון שהעולם צריך. קלמן זיהה מיד שזה עלול לגרום ליותר נזק מתועלת. בתקווה להציל את החברה מהגישה המוטעה, הוא עזב את תפקידו כפסיכולוג בית ספר במשרד החינוך של ניו יורק כדי להקדיש את עצמו במשרה מלאה להפצת אלטרנטיבה יעילה יותר.
מאז הפיק קלמן ספרים וחומרי אודיו/וידאו המלמדים את גישתו לבריונות, ניהול כעסים ובעיות במערכות יחסים. בסמינרים שלו השתתפו חמישים אלף אנשי מקצוע בתחום החינוך ובריאות הנפש. הוא הציג בכנסים מקצועיים, והכשיר באופן אינטנסיבי כ12 מדריכים בשיטתו. הבולט שבהם הוא ברוקס גיבס, דובר מוטיבציה שהסרטונים שלו המציגים את הרעיונות והטכניקות של קלמן נצפו על ידי מאות מיליוני אנשים.
קלמן גם כתב יותר מכל איש מקצוע בעולם על הבעיות בגישת אולוויוס לבריונות. את רוב כתביו ניתן למצוא בעמודה שלו בפסיכולוגיה היום, עמידות בפני בריונות.
FREEDOM OF SPEECH
חופש הביטוי נתון למתקפה מצד התנועה נגד בריונות, הרואה בחופש כהיתר לבריונות מילולית. מדענים מתייחסים לסריקות מוח המראות שמרכזי כאב מופעלים כשאנשים שומעים מילים שמרגיזות אותם, כהוכחה לכך שצריך לצמצם דיבור פוגעני. לפיכך, הם מרגישים שזה לגיטימי לצמצם את חופש הביטוי כדי למנוע מאנשים להיפגע מעלבונות. מצד שני, ישנם פסיכולוגים המאמינים שחופש הביטוי, למרות שהוא מאפשר בריונות, הוא חיוני להתקדמות החברה..
קלמן נוקט עמדה פרואקטיבית יותר כלפי חופש הביטוי. הוא מסביר - וגם מדגים באמצעות משחק תפקידים - שלא רק שהחופש הזה ראוי להוקרה, הוא למעשה הפתרון לבריונות מילולית, כמו גם לבעיות רבות במערכות יחסים. כאשר לאנשים יש את הגישה שאין לאחרים זכות להציק להם, שבסופו של דבר מציקים להם ללא הפוגה. כשהם מקבלים את הגישה שזה בסדר גמור שאחרים יגידו להם מה שהם רוצים, הם לא הופכים לקורבנות של בריונות. קלמן חשף כי חופש הביטוי הוא הגרסה החוקתית של הסיסמה המסורתית "מקלות ואבנים", שהיא התרופה העתיקת-יומין לבריונות מילולית.
הצטרף לרשימת התפוצה של איזי קלמן
תפריט
©2020 by the IzzyKalman.com.
All rights reserved.